<h1>נמוקי יוסף — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[גיטין ס"ה ע"א] לעונת נדרים וכו', הגאונים ז"ל כתבוה סתם וכן רבינו אלפסי ז"ל, ומדתנן פרק יוצא דופן [נדה מ"ה ע"ב], נדריו נבדקין והכא אמר רבא נדריהם נדר ולא הזכיר בדיקה כלל, נראה כמו שכתב הרב בעל הלכות בהלכות מיאון וזה לשונו ז"ל. הגיעו לעונת נדרים קטן בן י"ג שנה ויום אחד וקטנה בת י"ב שנה ויום אחד נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת מחלץ לא חלצה עד דהויא בת י"ב שנה ויום אחד והיא דאתיא שתי שערות ע"כ, וכל כי האי גונא שהגיעו לעונת נדרים אע"פ שאין יודעין לשם מי נדרו לשם מי הקדישו נדריהן קיימין, וכדקתני התם במתניתין [שם], אחר זמן אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי הקדשנו לשם מי נדרנו נדריהן נדר והקדשן הקדש. וקטנה דנקט לאו דוקא אלא משום דקטנה היא למכור בנכסי אביה קרי לה קטנה. הזכר מבן י"ב שנה ויום אחד עד בן י"ג שנה ויום אחד בתוך זה הזמן בודקין אותו אם אומר יודע אני לשם מי אני נודר ולשם מי אני מקדיש נדרו נדר והקדשו הקדש, ואפילו הביא שתי שערות נבדקין נדריו, וכנגדו בקטנה חולצת כיון שהגיע לימים הללו גדולה היא, אם הביאה סמנין, שהאשה ממהרת לבא מן האיש כמו שמפורש בפרק יוצא דופן [שם].
<h2>דף כה:</h2>
[גיטין מ"א ע"ב] גמרא. תנו רבנן המשחרר חצי עבדו ר' אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה. אמר רבא מחלוקת בשטר אבל בכסף דברי הכל קנה. פירוש. רבי אומר קנה, והוי חציו בן חורין מדכתיב בשפחה חרופה והפדה לא נפדתה או חפשה לא ניתן לה, סתם פדיון בכסף וחפשה הוא שטר, דגמרינן לה לה מגט אשה. מה כסף בין כלו בין חציו כדיליף מוהפדה אף שטר בין כלו בין חציו. וחכמים אומרים לא קנה, דגמרינן לה לה מאשה, מה אשה לחציה לא, שאין אשה מתגרשת מבעלה לחצאין אף עבד לחציו לא. אבל בכסף דברי הכל קנה דוהפדה לא נפדתה פדויה ואינה פדויה משמע והלכתא כרבא. ועבד של שני שותפין ושחרר כל אחד חלקו, אע"ג דלכל שותף כששחררו, חציו עבד וחציו בן חורין הוא, מכל מקום כיון דכל חד מיניהו לא שייר בקנינו קנה לדברי הכל בין בכסף בין בשטר. אבל המשחרר שני עבדים בשטר אחד לא קנו כלל, דכתיב לה ולא לה ולחברתה, דאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד וכן שני עבדים אין משתחררין בגט אחד, כיון דגמרינן לה לה מגט אשה.
[גיטין כ"ג ע"ב] אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין. ואמר ר' יוחנן נראין דברים שהעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו ואם לחשך אדם לומר שנינו האומר לשפחתו הרי את שפחתי וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו, הא מני רבי היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה. פירוש. לקבל גט אשה וכו', וה"ה להולכה דמה לי שליח האיש מה לי שליח האשה כיון שאינן בתורת גיטין וקדושין, וכן דעת רבינו אלפסי ורש"י ז"ל. וכבר כתב הרמב"ן ז"ל וזה לשונו, מאחר שראינו לאבות העולם שפרשוה שהוא הדין להולכה אף אנו סומכין עליהם. ועוד שמצאו להם ראיה בירושלמי [פ"ב ה"ו] דגרסינן התם, אתא עובדא קומי ר' אמי בעבד שהביא את הגט כשר אמר ליה ר' בא והא תני ר' חייא עבד שהביא את הגט פסול אמר רבי אמי אלולי ר' בא כבר היינו להתיר אשת איש. רבינו אלפסי, ירושלמי עבר וקבל ר' יעקב בשם ר' הושעיא אמר מעשה היה וכהנת הוה ולא חשו חכמים משום ריח הגט, שמעינן דאפילו בדיעבד אינו גט כלל. מיד רבו של חברו, שאינו רבו שלו כיון דעבד איתיה בתורת שחרור שליח נמי מצי מהוי. אבל לא מיד רבו שלו, אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמיא וכשמסרו בידו לא יצא גט זה מרשותו, ואע"ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגיטו וידו באין כאחד דשחרוריה דידיה אבל לאחריני לא. ואם לחשך אדם, באזניך להקשות ולומר, הרי שנינו שאף מיד רבו שלו מקבלו לחברו ששנינו אם היתה עוברה זכתה לו, אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה. רבי היא, כתב רבינו אלפסי ז"ל, וליתא להא דרבי כדבעינן למימר קמן [מ"א ע"ב].
